מוחמד נ' מדינת ישראל ע"י משרד הביטחון

החלטה

1.בפני בקשת התובע להאריך את התקופה להגשת התובענה לפיצויי נזיקין כנגד המדינה (להלן גם: המשיבה) לשנה נוספת, קרי ל- 3 שנים לאחר קרות המקרה נשוא התובענה.

2. ביום 19.12.11 הוגשה תביעה זו, לפיצויים בגין נזקים, כאשר לפי הנטען, בתאריך 20.1.2009 בעת שעמד התובע ליד מחסום חווארה, ברצותו לעבור במחסום הוא הותקף מאחור ע"י חייל צה"ל אשר היכה אותו בקת הרובה בראשו, רגליו וידיו וביתר חלקי גופו (להלן: המקרה).

טענות התובע

3.כתוצאה מהמקרה איבד התובע את הכרתו והוא הובהל לבית החולים בשכם, שם אובחן כי יש לו שבר בגולגולת ושברים נוספים ביתר חלקי גופו ונעשה לו ניתוח של תיקון השבר בגולגולת.

4. התובע היה מאושפז בבית החולים בשכם כחודש וחצי ואחר כך שוחרר במצב בריאותי לקוי ומוגבל מאד. בתי החולים באזור מגוריו של התובע אינם ברמה גבוהה, ועל כן הומלץ לו להמשיך את טיפולו הרפואי בירדן או בישראל. בנובמבר 2009, ובעזרת הארגון של רופאים למען זכויות אדם, הצליח התובע להגיע לבדיקה אצל נוירוכירורג בבית חולים איכילוב בתל אביב, ושם נקבע כי עליו להתאשפז במחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים להמשך טיפול.

5.עד היום לא הצליח התובע לקבל אישורים לאשפוז הארוך בבית החולים איכילוב. מה גם שלא הצליח להשיג את המימון הנחוץ לאשפוז זה ולניתוחים שיגיעו בעקבותיו.

6. התובע מעריך את נכותו ב-100%. לפני המקרה היה קבלן שיפוצים שעבד והשתכר יפה למחייתו ואף התחיל ללמוד באוניברסיטת שכם בפקולטה לחינוך, כיוון שקיווה לעסוק בהוראה.

7. כתוצאה מהמקרה הפך התובע לשבר כלי ואין הוא מסוגל היום לעבודה כלשהי ו/או ללמוד, והוא נזקק לטיפול וסיוע סיעודי כדי להמשיך בחיי היום יום שלו.

8. בגלל נכותו ומצבו הרפואי והעדר הכנסה כל שהיא מאז קרות המקרה לא הצליח התובע להגיע להמשך טיפולים וניתוחים בבית חולים בישראל, ו/או בירדן ולכן לא הצליח להגיש את תביעתו תוך שנתיים מקרות האירוע נשוא התובענה.

9. אשר על כן עתר התובע מבית המשפט להאריך את התקופה בשנה נוספת ולאפשר לו להגיש את התביעה על פיצויי הנזיקין.

תגובת המשיב

10.על פי הנטען בבקשה ובכתב התביעה, עסקינן בתביעה שעניינה טענות לנזקי גוף שנגרמו לכאורה לתובע, תושב האזור, כתוצאה מפעילות כוחות צה"ל במחסום חווארה ביום 20.1.2009.

11.התביעה הוגשה כשהיא איננה נתמכת בחוות דעת רפואית, כנדרש על פי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. כך שלמעשה, דין התביעה, המוגדרת כתביעת נזקי גוף, להדחות על הסף אף מטעם זה בלבד.

12.למעלה מן הצורך ולמען הזהירות ייאמר, כי כל טענות התובע לעניין נסיבות האירוע הנטען מוכחשות מכל וכל כשלעצמן. יודגש, כי נסיבות האירוע, ככל שאלו מוכרות לנתבעת, שונות לחלוטין מאלו הנטענות על ידי התובע בכתב התביעה.

13.כיוון שעסקינן בתביעה בגין נזק שנגרם לכאורה בשל פעילות צה"ל באזור, הרי שבענייננו חל סעיף 5א' לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 (להלן: "חוק אחריות המדינה") הקובע הסדרי התיישנות שונים ומיוחדים לתביעות מעין אלו. סעיף 5א'(3) לחוק אחריות המדינה קובע כי לא ידון בית המשפט בתובענה שהוגשה לאחר שחלפו שנתיים מיום המעשה נושא התובענה, ואולם רשאי בית המשפט, אם שוכנע כי לא הייתה בידי התובע אפשרות סבירה להגיש את תביעתו בתוך התקופה האמורה, להאריך את התקופה בתקופה נוספת שלא תעלה על שנה אחת.

14.קרי, על פי רישא סעיף 5א(3), ונוכח העובדה כי מדובר באירוע נטען מיום 20.1.2009, המועד האחרון להגשת התובענה היה 19.1.2011. מכאן, כי במועד בו הוגשה התובענה דנא – 19.12.2011, הרי שהיא התיישנה, ודינה להידחות על הסף (ראה: ד"ר יואל זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית בעריכת ש' לוין), עמ' 323-325, 278-281). אין חולק אם כן, כי המועד האחרון להגשת התביעה בהתאם להוראת ההתיישנות בת השנתיים הקבועה בסעיף 5א(3) לחוק אחריות המדינה – חלף. התובע בעצמו מודה בעצם הבקשה להארכת המועד, כי תביעתו הוגשה לאחר חלוף מועד ההתיישנות הקבוע בחוק.

15.אכן, בהמשך סעיף 5א(3) לחוק אחריות המדינה נקבע סייג לעניין תקופת ההתיישנות, ולפיו רשאי בית המשפט, אם שוכנע כי לא הייתה בידי התובע אפשרות סבירה להגיש את תביעתו בתוך התקופה האמורה, להאריך את התקופה בה ניתן להגיש את התביעה בשנה נוספת לכל היותר. אלא שבנסיבות העניין, נוכח האמור בבקשת התובע, ולאור הפרשנות החד-משמעית שניתנה בפסיקה הרבה שעסקה בסייג זה להוראת ההתיישנות, ברי כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להראות, כי היו נסיבות אובייקטיביות אשר מנעו ממנו להגיש את התביעה במועדה.

16.עיון בבקשה מעלה כי התובע לא הצביע ולו על נימוק אחד לגופו של עניין, לא כל שכן הראה טעם ממשי, בגינם יש מקום לסטות במקרה דנן מהוראות הדין המפורשות, ומהפסיקה העקבית הקיימת בסוגיה, כפי שיבואר להלן.

17.עיון בבקשה להארכת מועד להגשת התובענה, ובתצהירו של התובע המצורף לה, מעלה כי מדובר בבקשת סרק סתמית לחלוטין. המבקשת עותרת למעשה להאריך את המועד להגשת התביעה באופן "אוטומאטי", מבלי לנסות אפילו לספק הסבר כלשהו, המניח את הדעת, למחדלו של התובע באי הגשתה של התביעה במועדים הקבועים בחוק, ברם חלוף תקופת ההתיישנות.